טיפול 10,000 למוח | פיתוח חשיבה יצירתית שיטתית | מאת: ירין קימור

יצירתיות אמיתית אינה אנרכיה, אינה רשלנית, חולמנית או מרחפת. יצירתיות אמיתית נמדדת בתוצאותיה ובתרומתה. הדרך להשגת התוצאות נראית לעתים ערמומית, מאחזת עיניים ומפתיעה. ואולם, היא מספקת תרומה מוכחת, ברמה האישית והארגונית, כאחד. האויב הגדול של היצירתיות היום, היא היצירתיות של האתמול. מי שכבר עמד על קצות בהונותיו האינטלקטואליות, יתקשה להתעלות על עצמו. אבל, פריצת הדרך של האתמול, הופכת לשגרת יום בהווה ול"פסה" של המחר. לכן, יש צורך בפיתוח מתמשך ואף מתמיד של היצירתיות. זהו תהליך שקשה לממשו, אבל ניתן להתקדם בו בעזרה חשיבה יצירתית שיטתית. חשיבה זו - נחקרה ברחבי העולם והיא כוללת גישות שונות :

--  האמריקאית – מתמקדת בפסיכולוגיה של היוצר ובהקשר הסוציולוגי שלו.

--  האירופאית – שמה דגש על תהליך היצירה.

--  הרוסית – מתמקדת בתוצאה היצירתית.

חשיבה יצירתית אינה מחוסנת מחסרונות ואינה מבטיחה בהכרח תוצאות חיוביות בלבד. תוצאותיה החיוביות, מתבררות רק בדיעבד. השימוש בכלי חשיבה ובטכניקות אשר פותחו והוכחו באלפי מקרים בכל נושא, מעודד השגת יתרונות יחסיים, בעולם תחרותי. חשיבה יצירתית דוחה את שיפוט הרעיון למועד מאוחר יותר, כדי לאפשר גם לרעיון בוסרי או אפילו טיפשי, להישקל ברצינות - בבחינת הרעיון הטוב שברעיון הרע. לדוגמא :

עשב שוטה הוא רעיון רע: שהרי קצב גידולו המהיר, מאפשר את השתלטותו על כל הגינה. אך ראה זה פלא, באמצעות הנדסה גנטית, בודדו את גן הגידול המהיר והשתילו אותו בגידולים טובים. בכך הגדילו את תנובתם – פי 4. זו הייתה המצאה ישראלית, שתרמה לרעבים רבים ברחבי העולם.

חשיבה יצירתית, היא סוג של "עוזרת בית" , העושה "ספונג'ה" למציאות המוכתמת בדעות קדומות וטעויות הרובצות במחשכי החשיבה. חשיבה יצירתית אינה מצעפת עיניים אל עבר הנצח ומייחלת להשראה שמימית, אלא היא חשיבה רציונלית המנכשת קיבעונות חשיבה, מודעת להטיות של רגשות, יצרים, תשוקות, אגו ואינטרסים ומציגה מולם, טכניקות אובייקטיביות ופתיחות לרעיונות חדשים.

היצירתיות, הוגלתה משום מה למחוזות הטירוף  –

"רעיון משוגע", "ממציא מטורף"  וכו' .  גם הילד או הילדה האהובים שלנו, הופכים בבגרותם לנטל –  "אל תהיה תינוקי" ,  "הרעיון ילדותי" ועוד ...

כולנו נולדנו יצירתיים, אך איבדנו את היצירתיות לטובת חשיבת האילוצים והאפשרויות ... יש צורך בקריאת השכמה, כדי לבחון האם מה שלא יאמן – יאומן, מה שלא סביר – מסתבר, מה שלא יכול להיות – יהיה.  כל זאת, במטרה להוכיח בפועל שהבלתי אפשרי – אפשרי.