להיות מאסטר באמנות הכישלון | כתב: אלירון טובי

 "החטאתי מעל 9000 זריקות בקריירה שלי.   הפסדתי כמעט 300 משחקים.   ב-26 הזדמנויות סמכו עלי לקחת את הזריקה המכרעת במשחק…ופספסתי. נכשלתי שוב ושוב  ושוב בחיי, וזו בדיוק הסיבה להצלחתי."

-        מייקל ג'ורדן

את רזי אמנות הקסמים למדתי משלושה אנשים: איתן אילון, רוני שכנאי וברוס אליוט. איתן אילון היה המורה הראשון שלי ומי שחתום על תעודת בוגר קורס הקסמים אשר במשך שנים רבות הייתה תלויה על קיר חדרי בבית הורי ברמת גן. איתן לימד אותי את יסודות הקסמים: תנועות בסיסיות, הסחת דעת ובניית רוטינה. לאחר שנים פגשתי את רוני שכנאי זמן קצר אחרי שחזר משהות ארוכה באנגליה. עבורי רוני סימל את אמן הקסמים הטוטאלי. מתפרנס מקסמים, חי קסמים וחולם על קסמים. רוני היה המורה השני שלי. בעזרתו התחלתי את הדרך הארוכה של המעבר מאומן (Craftsman) לאמן קסמים. ממנו למדתי לשאול את שאלת הקסם למה. שאלה עליה אני מנסה לענות עד היום.

ומה לגבי ברוס אליוט אתם שואלים, המורה השלישי. ובכן את ברוס אליוט לא פגשתי מעולם אך ביליתי מאות אם לא אלפי שעות במחיצת הספר שכתב: הקסמים כתחביב[1] אשר תורגם לעברית ויצא לאור בישראל בשנת 1973. זהו ספר קסמים מצוין ממנו למדתי לבצע המון קסמים. את פיסקת הסיום של הספר אני זוכר בעל פה עד היום:

"אני מאחל לך שלעולם לא תאבד את הקלף-המסמן בחפיסה שלך...שלעולם לא יישמט מטבע ממטמורת כפך המיוזעת... שבקהל הצופים לא יימצא לך לעולם מר יודע כל המכיר בדיוק כיצד מתבצעים התעלולים וגם מתעקש להכריז על כך בקולי קולות שעה שאתה טורח להשלים תרגיל משעשע. אלא שתאונות אלה תקרינה גם תקרינה ועם הזמן תלמד שלא להיפגע מהן – או אפילו להפוך כישלון להצלחה. ביום שתדע להפיק תועלת ממפלה - תהיה קוסם אמיתי".

עם כל חשיבותו, אנחנו לא אוהבים להיכשל ורובינו פוחדים במידה כזו או אחרת מכישלון. הפחד הזה להיכשל מזיק לנו פעמיים; הוא מקבע אותנו לשגרות מוכרות ובכך בולם אותנו מלהשתנות ולהתחדש וגרוע מכך, הוא מושך אותנו כמו מגנט להישאר באזורי הבינוניות נטולי הסכנות. ככל שאנחנו מתרחקים מאזור הסכנה לעבר אזור הנוחות נטול הסיכונים, כך אנו מאבדים את היכולת להמציא המצאות ופריצות דרך גדולות. על כן, חברות יצירתיות ואנשים יצירתיים לומדים להתיידד עם הכישלון ולהפכו לשגרת חיים ויעד. ממש כמו ההצלחה.

אלברטו אלסי, המנכ"ל האגדי של חברת העיצוב האיטלקית מספר: "ב ALESSI אנחנו עובדים הכי קרוב שאנחנו יכולים לקו הגבול הזה ומקבלים על עצמינו את הסיכון ליפול לאזור הכשלון. לכן, אני חייב להזכיר לאחים שלי כמה חיוני שנחווה לפחות כישלון מהדהד אחד בשנה, עדיף שניים. אם ALESSI תעבור שנתיים-שלוש ללא פיאסקו, היא תהייה בסכנה לאבד את עמדת ההובלה שלה בעולם בעיצוב."

ללמוד להיכשל

כמו כל מיומנות אחרת, השליטה באמנות הכשלון מחייבת למידה ותרגול. התרגיל הראשון בספר המפורסם ביותר בעולם ללימוד להטוטנות (ג'אגלינג)[2] הוא תרגיל ההשמטה, The Drop: הלהטוטן המתחיל מתבקש לזרוק כדורים לאוויר ואז פשוט לתת להם ליפול לקרקע בלי לנסות לתפוס אותם בעזרת הידיים. מטרת התרגיל היא להתרגל לרעיון של להפיל דברים וזאת מהסיבה הפשיטה שהדבר הזה הולך לקרות הרבה מאוד פעמים. רק לאחר תרגול חוזר ונשנה של מאות הפלות כאלה התלמיד מתחיל להתייחס באדישות לעניין ורק אז כשמוחו ותודעתו משוחררים מהפחד לשמוט את הכדורים לרצפה הוא יכול להתחיל לתרגל ללא חשש טכניקות ייסוד בזריקה ותפיסה. 

מתן רוזנברג הוא רב אמן קסמים ומורה מחונן לאמנות הקסמים, במיוחד בתחום ההצטיינות שלו: קסמים עם קלפים. מתן סיפר פעם על האופן בו הוא מלמד טכניקות קסמים מורכבות במיוחד. לאחר שיעור אחד המוקדש למיומנויות יסוד בסיסיות של הטכניקה עליה הוא עובד עם התלמיד, המשימה הבאה היא להגיע לבית קפה בעיר, רצוי בשעת העומס, ושם לבצע לבאי המקום קסמים המחייבים שימוש בטכניקה החדשה. לדבריו של מתן, הסיבה המרכזית לכך היא לצאת במהירות ממרחב הנוחות של חדר האימונים והעבודה מול המראה אל העולם האמיתי – הופעה מול קהל. של כמו המראה שבחדר, הקהל בבית הקפה אינו סולח על הכישלונות שלא מאחרים להגיע אבל ההתעקשות על ביצוע לפני קהל חי למרות הכישלונות הנובעים מכך שהטכניקה עדיין חדשה מקצרים את הדרך להצלחה ומגדילים את הבטחון להתנסות בדברים חדשים.

גם סטודנטים לעיצוב לומדים להיכשל כחלק מתוכנית הלימודים. כיתת הלימוד בבית הספר לעיצוב היא מקום נפלא. המרצים מרוויחים כסף גם כדי להקשיב ולהתייחס ברצינות לרעיונות של הסטודנטים וחלק מהציון הניתן לסטודנט הוא על הקשבה וביקורת בונה לרעיונות של אחרים. גן העדן הזה נגמר עם סיום הלימודים. השהות בגן העדן בו הקהל שבוי ומחויב להקשיב הגיע לסיומה, ובעולם האמיתי קשה לקבל הקשבה שלא לומר קבלה של רעיונות חדשים. ועל כן התלמידים לומדים שאין דבר כזה כישלון. יש סקיצה!  כשאתה יוצר, הכמות האין סופית של הסקיצות עוזרת לך להתרגל להנות בעיקר מהתהליך ולא רק מהתוצאה ועל הדרך לומד לא רק להכיל את הכישלונות שלך. אלא גם להפכם להצלחות.

תומס אדיסון לה התייחס ליותר מאלפיים ניסיונות לא מוצלחים בדרך להמצאת מנורת החשמל הביתית כאל כשלון. "לא נכשלתי" הוא אמר, "רק מצאתי עוד אלפיים דרכים שלא עובדות". חתן פרס נובל פרופ' דרו ווייצמן נכשל פעם אחר פעם. במשך שנים. אף אחד לא הסכים לממן את המחקר שלו, כתבי העת התעלמו ממנו. אבל הוא ושותפתו, קתלין קריקו, לא היו מוכנים להרים ידיים. אחרי 25 שנה זה השתלם, ובגדול. לא רק שבזכותם פותח חיסון לקורונה, אלא שהם פרצו דרך לעבר פיתוח טיפול כמעט לכל מחלה אנושית. 

לשאלת עיתונאי שראיין אותו למוסף עיתון הארץ ושאל אותו כיצד הוא עשה זאת ענה הפרופסור ללא היסוס: "מי שמנסה ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, ואז מנסה שוב, בסוף מצליח למצוא תרופה ל-ה-כ-ל".[3]

כדי לצאת מקופסת הנוחות ולהצליח ליצור דברים חדשים, גדולים ופורצי דרך אנחנו חייבים לדעת להיכשל. איש עד היום לא לימד אותנו  כיצד להיכשל. איש לא לימד אותנו להתאהב בכישלון. זה הרגע להתחיל!

[1] בריוס אליוט: הקסמים כתחביב, הוצאת מסדה 1973

[2] Juggling for the Complete Klutz, John Cassidy and B.C Rimbeaux. 4th edition, Klutz Press 1994

[3]  מוסף הארץ, 3 ביולי 2024 מאמר מאת גדעון לב